תשתיות דליה בע"מ נ' חוסייסי ואח'

פסק דין

פרשת התביעה

התובעת שהינה חברה לעבודות עפר, קידוחים ומיקרופיילים, טוענת כי ביצעה עבודות קידוח מיקרופייל, עבודות מחפר עם פטיש הידראולי, וכן עבודות של משאית בשטח בו עמדו הנתבעים להקים בית מגורים.

התובעת טוענת, כי בחודש יולי 2002 הנתבע 1 התקשר למנהל התובעת והזמין את העבודות הנ"ל. הנתבע 1 מסר למנהל התובעת, כי הינו עומד לבנות בית שישמש את בנו, הנתבע 2, ששהה אז בארה"ב.

התובעת טוענת, כי סוכם בין הצדדים, כי עלות עבודת קידוח מיקרופייל קוטר 35 ס"מ תהיה 50 ₪ עבור מטר קידוח, עלות יומית של מחפר ופטיש 2,000 ₪, עלות הובלת מחפר לאתר העבודה ומאתר העבודה 2,400 ₪, יומית עבודת משאית 1,200 ₪. על כל המחירים הנ"ל יתווסף מע"מ כחוק.

לטענת התובעת בעקבות ההסכם, היא ביצעה את העבודות שלהלן: היא הובילה את הציוד הכבד לאתר העבודה המוסכם וממנו בחזרה, ביצעה עבודות קידוח לעומק 147 מטרים, השתמשה במחפר ובפטיש במשך ארבעה וחצי ימים, והשתמשה במשאית במשך יומיים.

על כן, התובעת טוענת כי עלות העבודות שביצעה עבור הנתבעים, מסתכמת בסך של 24,957 ₪ (סכום הכולל מע"מ כחוק).

התובעת טוענת, כי הנתבעים התנערו מההסכם וסירבו לשלם לה את התמורה לה זכאית עבור ביצוע העבודות כמוסכם ביניהם.

התובעת טוענת, כי חרף העובדה שהנתבע 2 לא היה צד להסכם שנערך בין התובעת לבין הנתבע 1, עדיין יש לראות בו כחייב יחד ולחוד עם אביו/הנתבע 1, לשאת בחוב זה, בהיותו "נהנה" מהעבודות שבוצעו על ידי התובעת.

טענות ההגנה

הנתבע 1 טען, כי יש לדחות את התביעה כנגד בנו, הנתבע 2. הנתבע 2 לא היה צד להסכם הנטען בין התובעת לנתבע 1. הנתבע 1 הוסיף וטען, כי בנו שוהה בארה"ב מאז 1.7.00.

לא מן המותר לציין, כי הנתבע 1 ייצג את עצמו בתיק והגיש כתב הגנה בשמו ובשם הנתבע 2. ברם, על כתב ההגנה חתום אך ורק הנתבע 1.

בכתב הגנתו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הודה כי התקשר למנהל התובעת והזמין עבודות קידוח מיקרופייל, עבודות מחפר עם פטיש הידראולי, וכן עבודות של משאית בבניין שעמד לבנותו עבור בנו הנתבע 2 ששהה בארה"ב. אך, הנתבע כפר במועד ההתקשרות עם התובעת. לטענתו, העבודות בוצעו בסוף חודש אפריל/תחילת מאי 2002 ולא בחודש יולי 2002 כנטען על ידי התובעת.

זאת ועוד, הנתבע כפר בעלות העבודות וטען כי סוכם עם מנהל התובעת על סכום גלובלי בסך של 13,500 ₪ ואשר שולמו לתובעת כדלקמן: סך של 800$ שולמו במזומן ביום הראשון לעבודה. סך של 3,000 ₪ בהמחאה מס' 10176 ז"פ 7.5.02, סך של 800 ₪ בהמחאה מס' 10177 ז"פ 15.6.02, סך של 800 ₪ בהמחאה מס' 10178 ז"פ 16.6.02, סך של 1,400 ₪ בהמחאה מס' 10179 ז"פ 17.6.02 וסך של 3,500 ₪ בהמחאה מס' 10180. המחאה אחרונה זו, הוחזרה ע"י הבנק וסכום כסף מזומן שולם במקומו למחזיק אליו נמסר ע"י הנתבעת.

הנתבע צירף לכתב תביעתו העתק צילומי לארבע המחאות; המחאה מס' 10176 ז"פ 7.5.02 ע"ס 3,000 ₪ משוכה לפקודת חמזה ג'אבר, המחאה מס' 10178 ז"פ 16.6.02 ע"ס 800 ₪ משוכה לפקודת בטון הכרמל, המחאה מס' 10177 ז"פ 15.6.02 ע"ס 800 ₪ משוכה לפקודת חלבי סמיר, והמחאה מס' 10179 ז"פ 17.6.02 ע"ס 1,400 ₪ משוכה לפקודת אסעד מונא.

דיון והכרעה

אקדים ואציין, כי עדי התביעה יצרו עליי רושם מהימן ביותר. רושם זה התקבל נוכח התנהגותם של עדי התביעה על דוכן העדים, נוכח השוואת עדויותיהם לעדותו של הנתבע והשוואת עדויותיהם למסמכים שצורפו לתצהירים ולכתבי הטענות בתיק (בין היתר: יומן עבודה וצילומי ההמחאות), וכן ממכלול הנתונים העובדתיים וההסברים שנפרשו בפניי. כל אלה היה בהם כדי לאמת את עדויות התביעה ולסתור את עדותו של הנתבע.

ולהלן אנמק:

לא ברי מה הקשר בין האנשים שלפקודתם הוצאו ההמחאות שצורפו לכתב ההגנה לבין התובעת. הנתבע טען כי ההמחאות הנ"ל נמסרו לחמזה ג'אבר, מנהל התובעת, וכי באפשרותו להגיש את ספחי ההמחאות המראים כי ההמחאות הוצאו לטובת חמזה ג'אבר, וכי לבקשתו של זה האחרון, ההמחאות היו פתוחות. הנתבע לא הזמין את המוטבים על פי ההמחאות הנ"ל למתן עדותם בבית המשפט לתמיכה בגרסתו. הנתבע טען, כי עברו להן מספר שנים. הוא פנה לחלק מהמוטבים אך לא עלה בידם להיזכר בנסיבות קבלת ההמחאות בידיהם (ראו שורות 9-12 בעמ' 11 לפרוטוקול).

אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע. התובעת שלחה לנתבע דרישה לתשלום החוב עוד בחודש אוקטובר 2002. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בגין אותו חוב בשנת 2005. תביעה זו נמחקה מחוסר מעש ובמועד הגשת התביעה נשוא תיק זה, חודשו ההליכים כנגד הנתבעים. משמע, לא ניתן לומר, כי היה שיהוי בהגשת התביעה ושלכאורה גרם לנתבע נזק ראייתי כלשהו. ההליכים המשפטיים כנגד הנתבע החלו מספר שנים לפני חידוש התביעה דידן, וחרף זאת לא דאג לשמר ו/או להשיג ראיות העשויות לתמוך בגרסתו.